גמרא
פירוש
עַד דַּאֲמַרִי לֵיהּ הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים אָסוּר לְקַלְקְלוֹ לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר אַמַּאי לָא אֲמַרִי לֵיהּ כָּאן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה כָּאן חוּץ לְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו. בעא מיניה יעקב [הדייבא] מרב חסדא עצים של מי. הא דתנן והעצים שלו של מי, של בעל שדה או של בעל אילן. אמר ליה תניתוה שרשי אילן [של] הדיוט הבאים בשל הקדש לא נהנין ולא מועלין, אי אמרת בשלמא דהני שרשין בתר אילן שדינן להו, משום הכי לא מועלין דהא של הדיוט הן ולא נהנין משום חומרא בעלמא. אלא אי אמרת בתר קרקע אזלינן אמאי לא מועלין. ולטעמיך אימא סופא ושל הקדש הבאין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין, אי אמרת בשלמא הני שרשים בתר קרקע שדינן להו, משום הכי לא מועלין דהא קרקע דהדיוט היא ולא נהנין חומרא בעלמא, אלא אי אמרת בתר אילן אזלינן אמאי לא מועלין, אלא לאו שמע מינה מסופא דבתר קרקע אזלינן וכיון שכן קשיא רישא אסופא, ופריק לעולם רישא וסופא בתר אילן אזלינן, וסופא דקתני אין מועלין בו בגידולין הבאין לאחר שהקדישו האילן עסיקינן, וקסבר אין מעילה בגידולין אלא בשרשים שהיו בעת שהקדישו את האילן הוא שמועלין, אבל בשרשים הבאים לאחר מכאן אין מועלין. ויש לפרש הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסיקינן. כלומר הך שרשי אילן דקתני לאו שרשי אילן עצמו אלא שרשי גידולי האילן הוא, דכיון דגידולין עצמן אין בהם מעילה גם שרשיהם אין בהם מעילה, אבל שרשי האילן עצמו כיון שהאילן עצמו יש בו משום מעילה גם שרשיו יש בו משום מעילה ולעולם שרשי אילן כאילן דמו. והפירוש הראשון הוא הנכון. רבינא אמר לא קשיא. רישא דשמעת מינה דשרשי אילן בתר אילן שדינן ליה, בשרשין הבאין בתוך שש עשרה אמה דוודאי של אילן הם. וסופא דשמעת מינה דבתר קרקע שדינן ליה, בשרשין הבאין חוץ לשש עשרה אמה לאילן דכיון דחוץ לשש עשרה אמה הן לא חשבינן להו מהאילן: הא דתנן עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. לאו למימרא דאי הוו פחות מעשר לתוך בית סאה אין חורשין אותן, דהא תנן שלשה אילנות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן, דאלמא שלשה נמי לכל בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה דשדה אילן מיקרי. אלא האי דקתני עשר נטיעות למימרא דאי הוו יתר מעשר לתוך בית סאה לא מיקרי שדה אילן ואין חורשין בית סאה בשבילן, כיון דכל חד מיניהו לא שביק ליה רוחא כדי חיותיהו הויא להו כעצים, והוה ליה אותו בית סאה כשדה לבן שאין חורשין בערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה, והיינו טעמא דחורשין בערב שביעית שדה אילן עד ראש השנה משום דאי לא חרשי לה פסדי לגמרי. ויש לפרש דהא דקתני עשר נטיעות לתוך בית סאה חורשין וכו׳, דעשר דוקא, אבל פחות מעשר לתוך בית סאה מפוזרים נינהו ולא מקריא אותה בית סאה שדה אילן. ואי קשיא לך הא דתנן שלשה אילנות לתוך בית סאה, דשמעת מינה דשלשה אילנות נמי לתוך בית סאה שדה אילן מיקרי. התם אילנות הכא נטיעות, דאילנות כיון דגדולים נינהו תלתא ינקי לכולה בית סאה כדעולא והוה ליה שדה אילן, אבל נטיעות כיון דקטנות נינהו עשר הוא דינקי לכולה בית סאה והוה ליה שדה אילן, פחות מעשר לא ינקי לכוליה בית סאה והוה ליה שדה לבן דהא מפוזרים נינהו ואין חורשין אותה עד ראש השנה. וזה הפי׳ הוא הנכון: הא דאמר עולא אילן הסמוך למצר וכו׳, עד פש ליה פלגא דאמתא. כבר ארוח בה ר״ח ז״ל בפירושיה יותר מדאי:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush